ליל הגשרים – חלק ב

 

יום 71 היום, דווקא יום מאוד נעים: "קפה אֹו לֶה בבקשה" בביסטרו מקסים על-יד כיכר ה'רפובליק'. אני יושבת, מתבוננת, מחשבת, מלהגת וכותבת בדיו. רק הבלאקברי שלי קצת עצבני: מקבל ושולח אס.אמ.אסים, אימיילים, לייקים, קישורים. מהבהב, מצפצף, רוטט ומטרטר כמו היו לו חיים משלו. ואז מגיע סימן השאלה. חיכיתי לו, אני אף פעם לא יודעת מתי הוא יגיע אבל לבסוף תמיד הוא בא. הודעה ריקה, לבנה וצחה ובמרכזה רק סימן שאלה, ההודעה הכמעט יומית מדורי.

דורי ודורית בגדה השמאלית

דורי מנור הוא משורר והוא חבר שלי. הכרנו בתל אביב לפני המפץ הגדול: המעבר לפריס. שלו בספטמבר ושלי שנה ומשהו אחר-כך. לפני כמה שנים עזב פה? זאת לא אדע. זה הדבר היחידי שאני לא מסוגלת לספור. מאז שעזב הוא שולח לי סימנים שמוטֵי שאלה. פעם זה אומר "איפה את?" פעם "באיזו שעה?", פעם "גמרת כבר לקרוא?", פעם "פפריקה אדומה או חריפה?". הודעות מלאות בסימן אחד ובודד, ובשנים יפות של חברות.

 

לילה אחד בחצות, בחיים הטרום סלולאריים, מצאתי את עצמי באמצע רחוב בלב הרובע העשרים. עמדתי לא רחוק מבית הקברות "פר לאשז", נטושה ונעצבת ומבלי לדעת לאן לפנות. אל ה"מארה" החליטו רגלַי, אל דורי. כמה משונה הרובע הזה ה"מארה", רובע של מיעוטים: הומואים ויהודים. תחת חופה אחת מנהלים את הרחובות היפים ביותר של פריס. כל פעם שאני עוברת שם אני נזכרת בשיחה שניהלנו ערב נסיעה של דורי לוורשה. עיינו יחדיו ב"לֵטְס גוֹ וורשה" שקנינו זה עתה ואמרתי לו בחשש: "תעשה לי טובה, אני לא יודעת מה מצב ההומופוביה שם, בלי ביקורים במקומות גאים". "אל תדאגי" ענה לי בנחת "אם ירביצו לי, אומר להם שאני יהודי.

 

חצינו גשרים ודקלמנו שירה

מצאתי אותו יושב בבָּאר. "מה את עושה כאן?" שמח לקראתי.

הולכת לאיבוד בגדה הימנית, כרגיל.

להקריא לך שיר ? שאל.

בטח, תקריא.

 

מוקפים באורות דוֹממים, בעמנואלים, בז'אן-פרנסואיים ובעוד ערלים, דורי התקין משקפיו, מילא ריאותיו עשן, לגם מהוויסקי והחל משורר. ואני… עוקבת אחר שפתיו הטובות ההוגות עבורי מילים ושורות. רגל אחר רגל בקצב נפלא. בתים, עולמות של סדר מופרע. שיר שחיבר. שיר אהבה. כמו פיצח את סוד הסערה שבנפש.

מן הבָּאר הפלגנו אל הנהר. חצינו גשרים ודקלמנו שירה: בודליר, אפולינר, מלארמה, רביקוביץ', וולך. חצינו גשר ואת זה שאחריו. עוד גשר וגם את זה שבא. דורי ודורית מזגזגים ביעף מ'פּון סן-לואי' ל'פון נוטר-דם', מ'פון דו פאלֶא'  ל'פֹון נֶף', מ'פון דז אר' ל'פון דו קרוסל', עד שנגמרה העיר.

דורית

 

.שיר מאת דורי מנור לפי לחן גנוז של סשה ארגוב



 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Dorit Shilo's countdown. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s