בפרהסיה

ועכשיו שאני עוד ועוד וכך וכך ימים בישראל. ועכשיו כשנסעתי דרומה וחזרתי מהצפון. ועכשיו כשהפסקתי לספור ימים והתחלתי לחשב חודשים. עכשיו אני יכולה להתגעגע. עכשיו אני יכולה לכאוב, להחסיר ולחסור ומי ישמע? הרי אני עצמי התעייפתי. ואני מקשיבה לעצמי מדברת ורואה את עצמי מספרת: פריס, פריס, ליוןוהיה ככה וגם קצת מככה, ומיד מעלה בעיני רוחי את קרן מור אומרת: «עוד בפרהסיה הם עשו הכל בפרהסיה".

לביאות ענק מעופפות

איך אפשר ללהג כל הרבה? איך אפשר לא ללהג כל כך הרבה?

"בחיי שאת נודניקית", אמרה לי קבצנית אלכוהוליסטית ברחוב.

"פףףף באמת מעייפת", אינפף איתה השליח של הפיצה.

"הבנו הבנו, שם החמאה ממש צהובה כי החלב של הפרות אחר", עיקם פניו בחור צעיר ושמו אלון שהגיש לי גביע פרוזן יוגורט דל שומן ושלושה שקלים עודף.

ואיך קרה שפתאום לכולם קוראים אלון או אורן או אמיר ואיך יכול להיות שאני הוגה בכזאת קלות את שמי ולא חייבת מיד לאיית? "יש לך שם של טייסת", אמר לי בחור חמוד שבעצמו לבש שם של טייס, ולבי נחמץ: בצרפתית המשפט הזה לא אומר כלום, בצרפת השם שלי לא אומר כלום. «המודעות העצמית הזאת עוד תהרוג אותך», קבע הברמן הגבוה והלך למזוג לי ולו עוד עראק אפרסקים.

ובינתיים היתושות חזרו ליפו. חברה אמרה לי שגם בגבעתיים הן משתוללות אז נרגעתי קצת. אחרת הייתי חושבת שיש כאן איזו תוכניתעל של מלכת היתושים בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות, הקודחת שוב בכביש ומונעת ממני לישון. לביאות ענק מעופפות, מתחבאות בין קורות העץ של חדר השינה שלי ומחכות לאור ראשון ועוקצות בתאווה. יתושות מניאקיות בלי כבוד, רואות בשר טרי המתהפך על משכבו ונכנסות באמאמא שלו. חלאס דוקיום, פה ביפו אדם לאדם יתושה.

נוף לדחפורים, לאספלט הפעור, לאתרי הבניה ולבריזה מהים.

חזרתי הביתה בחשכה. יום קשה היה, זאת חולה וזה לא בריא ואני מתרוצצת בין כולם ומנסה לפצות על העדרות של חמשעשרה שנים. טיפסתי במדרגות התלולות ופגשתי בשכני החביבים שבדיוק ניקו את המרפסת. דוריתתתת קיבלו את פני, נימולללל קיבלו את פני הכלב. איזה יופי שבאתם הביתה שנעשה סלט?

ישבנו על הגג עם נוף לדחפורים, לאספלט הפעור, לאתרי הבניה ולבריזה מהים. ישבתי בחברת שכני המשובחים, יין אדום, סלט, פירה, קציצות, חרדל פירות יער ועוגת פרג, וחשבתי לעצמי : "איזה מזל שאני אופטימית" ….

וקרן מור מתגנבת שוב לאוזני ולוחשת במבטא כבד : "הוא היה אופטימיסט גדול, ממש נקרע הלב לראות כמה שהוא היה אופטימיסט, עוד באירופה… »

החמישיה הקאמרית (קרן מור ומנשה נוי) – סקפטי

פוסט זה פורסם בקטגוריה Dorit Shilo's countdown. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s