נובמבר

חודש נובמבר בפריס – חודש הדיכאון, השמש לא זורחת לפני תשע בבוקר ושוקעת בזריזות לפני חמש. הצרפתים מדוכדכים גם מפני שנגמרה חופשת "ליל כל הקדושים" ועד העשרים וחמישה בדצמבר, יום הולדתו של בןהאלוהים, אין שום תירוץ לצאת לחופשה או לבזבז כסף.

את השאנז אליזה בטח כבר האירו באור יקרות

נובמבר בפריס. את השאנז אליזה בטח כבר האירו באור יקרות, את גלרי לאפייט קישטו בנאונים צבעוניים ומהבהבים. כולם מתכוננים ל"נואל" – חג המולד שיגאל אותם משיממון בין החופשות והחגים. היו שנים שנכנסתי לזה, היו שנים שהקאתי מזה, היו שנים שבהן סתם היה לי קר אז לפחות שטפתי קצת את העיניים ביופי מנצנץ לבחורה קיטשית כמוני פייטים בהחלט יכולים לעשות את זה.

נובמבר בפריס. המדרכות קרות ורטובות, המדרגות בתחנות המטרו חלקלקות ובקרונות כולם כבר עוטים מעילים שחורים, אפורים או חומים ומשתעלים זה על זה בעייפות. "מזגאוויר מחורבן", ייאנחו כולם זה לזה בבית הקפה ויזמינו יין חם מתובל בקינמון.

נובמבר בפריס. התפוזים מספרד, הקלמנטינות גם, האפרסמונים דווקא מהשרון. שמיכת הפוך הייתה פעם אווז, הצעיף מצמר של כבשים. אני בנובמבר, אני בפריס, חוצה את כל הגשרים. הולכת חוזרת, נוסעת רוכבת, מתבוננת ביופי ובשמים האפורים.

נובמבר.

ביפו בנובמבר זורחת עלי השמש. אבל רק עלי. שכן הסתבר לי, משיחות שלי עם מקומיים, שרק אני רואה אותה, מריחה אותה, או מרגישה את הקרניים שלה על עורי. "יש מצב שאת מדמיינת", צוחקים לי החברים, "אולי תשימי כבר על עצמך משהו ותחליפי את הסנדלים?"

נובמבר ביפו

יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ביפו. עוד מעט חצי שנה פה ובבוקר אני הולכת לעבודה ברגל, תחת השמיים התכולים. חוצה את כל הכבישים מתיאטרון נגה להבימה. אין לי סבלנות לאוטובוסים, אופניים, מכוניות או טיפות גשם, אפשר ללכת כאן ברגל ועד שאני מגיעה לרוטשילד השמש יוצאת ואני מפשילה את השרוולים.

עוד מעט דצמבר ביפו ואולי אשקול לקנות מעיל. אולי גם אקנה כרטיס חודשי לאוטובוסים ואולי אתחיל לחשוב בשקלים. גם את כרטיסי המטרו, מנויי הספריות וכרטיסי האשראי הצרפתיים אוציא מהארנק ואכניס במקומם מסמכים ישראליים. ואולי אמשיך לצעוד ברחובות עם יפו בחוץ ופריס בפנים, אסובב ראשי בנחת אחרי בחורים נאים, ואחייך ככה סתם אל עצמי, אליהם, אל הפיח של העיר ואל השמיים התכולים.

חורף ביפואנד איים פילינג גוּד

דורית

נינה סימון האלוהית בשירה: Feeling good

פוסט זה פורסם בקטגוריה Dorit Shilo's countdown. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על נובמבר

  1. יוחאי הגיב:

    כשחזרתי לתל אביב אחרי שנתיים בפריס לקח לי בדיוק חצי שנה להבין שבאמת חזרתי ולהפסיק לנסות להסביר לאנשים שחיים פה אורח קבע כמה זה לא טריוויאלי שכולם מדברים פה עברית! לקח לי חצי שנה להרגע מזה שנציגת השירות בבזק פונה אלי בשמי הפרטי ושלהתקשר לסלולארי זה לא חדירה לפרטיות.
    זה לוקח זמן, אבל נראה לי שאת בכיוון..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s