אחת

נדמה לי שהסיפרה 1 היא מקום טוב להתחיל בו, היא גם מקום טוב לגמור. יש משהו כל כך שלם ב"אחד" שהוא לא מותיר בי שום חשק להמשיך לספור הלאה. והרי מאז ומעולם כולם נספרו בשניים: צמד סוסים, צמד יעלים, צמד שועלים, צמד צרצרים, כולם ניצלו מהמבול שניים שניים. ואני האחת יושבת בתיבה שלי שיצאה לדרכה בדיוק לפני שנה שלמה ובודדת, ועדיין בודקת אם קלו המים. פותחת הדלת, מחליקה את כף הרגל מהסנדל ובבוהן אחת בודקת את מפלס המים. "הקלו?" אני שואלת את עצמי. "בקטנה", אני עונה, "אבל הרבה הרבה יותר טוב".

והרי מאז ומעולם כולם נספרו בשניים.

שנה אחת חלפה. שנה שבה למדתי לדבר מחדש בשפה שאליה נולדתי, שנה אחת שבה למדתי לגעת ולחשוק בשפה שבה מעולם לא אהבתי, שנה אחת שבה צפיתי בחיי שטים ממבטחי חופי פריס אל קודקודו של האררט, ושום יונה שמחרבנת לי על המרפסת, עם או בלי עלה של זית, לא תשכנע אותי שעכשיו שֵקט.

בצרפת הייתי שניים. חולקת את השבוע בין שתי ערים שמפרידות ביניהן חמש מאות קילומטרים, חולקת את עבודת המחקר בין שני תחומים שמפרידות ביניהם אלפּיים שנים, חולקת את מיטתי עם הבעל שהפרידו בינינו מבטא, הברות ועיצורים, ואוחזת בכוח בנשמתי החצויה בין אירופה ללבנט ושומרת עליה שלא תפרח. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שזו עבודה קשה לאישה אחת. בחיי. ושאולי כדאי באמת להפסיק להתרוצץ, ושאולי גם להפסיק עם הדואליות הזאת, וגם אולי הגיע באמת הזמן להסתפק באחד. כמו כולם. חשבתי – וקמתי ועזבתי.

"רק אחד את צריכה", אמרה לי כבר לפני שנים אורלי חברתי היפה והאהובה, האחת והיחידה. "רק אחד מספיק לך דורק'ה", אומרת לי אורלי גם היום. לאורלי יש משפטים מדוייקים כאלה שנוגעים בול בפואנטה וכמה שאני לא משתדלת קשה לי מאוד, כדבריה, לעָווז' אותה. "מה אחד אחותי?", צימצתי אליה את מבטי, "תביאי עוד עוגייה". ואורלי מחייכת אלי בסבלנות, בסבלנות אין קץ של חברה שחיכתה חמש-עשרה שנים שאחזור, וסלחה לי.

"כל פעם כשאני מתרגלת אליך מחדש את בורחת, שיגעת אותי".

"כבר שנה אני פה אורלי, שנה, ואני לא הולכת לשום מקום".

נדמה לי שהסיפרה 1 היא מקום טוב להתחיל בו מחדש, היא גם מקום טוב מאוד שבו אפשר פשוט להיות, אבל אולי היא לא כל כך מקום טוב לגמור- אני עדיין לא יודעת.  בקרוב יתווספו אל השנה הזאת עוד אחת, ושתיים, ושלוש… שלוש זה מספר יפה, עדיין לא ניסיתי.

יום +365

דורית

(מוקדש לרון)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Dorit Shilo's countdown. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על אחת

  1. yael tomashov הגיב:

    מנסה ללחוץ על "אהבתי", אבל לא אוהבים פה זרים בלי סיסמה ודרכון וכו',
    אז אולי ככה – אהבתי.
    תגידי לאורלי שלא תתן לך ללכת.

  2. גלי שפירא הגיב:

    דורית היקרה, כמה שהטקסט הזה יפה. הזזתי את הסמן על המסך באיטיות, שלא יגמר. תזכרי שהיונה שיצאה אל המסע הגדול הייתה אחת. גלי.

  3. יעל נטר הגיב:

    מקסים ומרגש. מאחלת לך אחת ועוד אחת ואם תרצי עוד אחת ועוד.

  4. avi dagan הגיב:

    טקסט מקסים ורך כמו יום יפה אחרי הסערה.

  5. תמר הגיב:

    מקסים מאוד.
    מזדהה עם הרבה.
    גם עם העוגיות.
    אבל לא רק.
    : )

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s